פון קוריאה, הידועה כ”ממלכת הנזיר” בשל בידודה מהעולם, היא מדינה שבה המשטר הדיקטטורי של שושלת קים קובע חוקים יוצאי דופן השולטים בחיי האזרחים. חלק מהחוקים הללו כל כך מוזרים, שהם נראים כאילו נלקחו מספר דיסטופי. הנה כמה דוגמאות לחוקים הביזאריים שמגדירים את החיים במדינה המסוגרת הזו.
1. איסור על ג’ינס כחול
בצפון קוריאה, לבישת מכנסי ג’ינס כחולים אסורה בהחלט משום שהם נתפסים כסמל של “הקפיטליזם המערבי החזירי”. המשטר רואה בג’ינס כחול איום על האידאולוגיה הסוציאליסטית, ולכן אזרחים שנתפסים לובשים אותם עלולים לעמוד בפני עונשים חמורים. עם זאת, ג’ינס בצבעים אחרים עשוי להיות מותר במקרים מסוימים, מה שמוסיף למוזרות החוק.
2. חובת תמונות של שושלת קים בכל בית
כל משק בית בצפון קוריאה מחויב לתלות תמונות של המנהיגים קים איל-סונג, קים ג’ונג-איל, ולעיתים גם קים ג’ונג-און, על הקיר המרכזי בסלון. התמונות חייבות להיות ממוקמות במקום בולט, והן נבדקות באופן קבוע על ידי פקחים ממשלתיים. אזרחים נדרשים לנקות את התמונות בקפידה ולהתייחס אליהן בכבוד עליון, כאילו היו חפצים קדושים. אי-ציות עלול להוביל לעונשים כבדים.
3. חוק שלושת הדורות
אחד החוקים האכזריים ביותר בצפון קוריאה הוא “חוק שלושת הדורות”. לפי חוק זה, אם אדם מורשע בעבירה נגד המשטר, לא רק הוא נשלח למחנה עבודה, אלא גם שלושה דורות ממשפחתו – הורים, ילדים ונכדים. החוק נועד להרתיע התנגדות למשטר על ידי ענישה קולקטיבית, והוא ממחיש את האכזריות של המערכת.
4. איסור על צפייה בדרמות דרום קוריאניות
צפייה בתכנים ממדינות זרות, במיוחד מדרום קוריאה, היא עבירה חמורה בצפון קוריאה. בשנת 2020 נחקק חוק הקובע כי אזרחים שנתפסים צופים בדרמות או סרטים דרום קוריאניים עלולים לעמוד בפני מאסר של שנים ואף עונש מוות. דוגמה קיצונית לכך היא סרטון שפורסם על ידי ה-BBC, שבו שני נערים בני 16 נידונו ל-12 שנות עבודות פרך על צפייה והפצה של דרמות דרום קוריאניות.
5. מכווינות תנועה במקום רמזורים
בפיונגיאנג, בירת צפון קוריאה, אין רמזורים כפי שאנו מכירים אותם. במקום זאת, נשים המכונות “מכווינות תנועה” עומדות בצמתים ומנווטות את התנועה בתנועות ידיים מדויקות. תפקיד זה נחשב ליוקרתי, והנשים נבחרות בקפידה על סמך מראן ויכולתן לבצע את התנועות בצורה אסתטית. התופעה הזו ממחישה את האופי התיאטרלי של החיים במדינה.
6. איסור על צחוק בימי אבל
בשנת 2021, לכבוד ציון עשור למותו של קים ג’ונג-איל, הוציא המשטר צו האוסר על אזרחים לצחוק, לשתות אלכוהול או לעסוק בפעילויות פנאי במשך 11 ימי אבל. התושבים נדרשו לשמור על חזות קודרת, ומי שנתפס מפר את החוק עלול היה להיענש בחומרה, כולל מעצר. חוק זה מדגים את רמת השליטה של המשטר על הרגשות האישיים של האזרחים.
7. חובת איסוף צואה לדשן
בשנת 2008, כחלק ממאמץ להתמודד עם מחסור בדשנים חקלאיים, חוקק המשטר חוק שחייב כל אזרח לאסוף 100 קילוגרם של צואה אנושית ולהעביר אותה לרשויות. החוק נועד לתמוך בחקלאות המקומית, אך הוא נתפס כמשפיל ומגוחך על ידי רבים, והוא ממחיש את המצוקה הכלכלית הקשה במדינה.
8. חוקים נוקשים לצילום תיירים
תיירים המגיעים לצפון קוריאה כפופים לחוקים מחמירים בנוגע לצילום. לדוגמה, אסור לצלם תמונות שבהן נחתכים פסלים של המנהיגים, והתמונה חייבת לכלול את הפסל במלואו. כמו כן, אסור לצלם חיילים, אזרחים או כל דבר שיכול להציג את המדינה באור שלילי, כמו סימני עוני. הפרת חוקים אלה עלולה להוביל למחיקת התמונות, החרמת המצלמה או אף למאסר.
9. תספורות מאושרות בלבד
בצפון קוריאה, אזרחים מחויבים לבחור תספורת מתוך רשימה מוגבלת של סגנונות שאושרו על ידי הממשלה. הגברים מוגבלים לכ-15 סגנונות, והנשים לכמה עשרות, כולם שמרניים ו”צנועים” על פי תפיסת המשטר. תספורות בסגנון מערבי או כאלה הנחשבות ל”מוחצנות” אסורות, והפרה עלולה להוביל לקנסות או לעונשים נוספים. המשטר טוען כי התספורות המאושרות מקדמות “אחדות לאומית”.
10. איסור על שמות “לא הולמים”
בצפון קוריאה, הורים אינם חופשיים לבחור שמות לילדיהם כרצונם. שמות חייבים להיות מאושרים על ידי הממשלה, וכל שם הנתפס כ”לא פטריוטי” או כבעל קונוטציה זרה אסור לשימוש. לדוגמה, שמות הקשורים לתרבויות מערביות או כאלה שאינם משקפים את האידאולוגיה של המשטר עלולים להידחות. במקרים מסוימים, המשטר אף דורש שימוש בשמות המשקפים נאמנות למדינה, כמו “נאמנות” או “ניצחון”.
11. חובת השתתפות בהפגנות המוניות
אזרחים בצפון קוריאה מחויבים להשתתף בהפגנות המוניות ובאירועים ציבוריים המוקדשים לשבח המשטר, כמו מצעדים לכבוד ימי הולדת של המנהיגים או חגים לאומיים. ההשתתפות אינה וולונטרית, ואי-הופעה עלולה להיתפס כחוסר נאמנות למשטר, מה שמוביל לעונשים כגון מעצר או שליחה למחנות עבודה. האירועים כוללים לעיתים תרגילים כוריאוגרפיים מורכבים שדורשים חזרות של שבועות.
12. איסור על רדיו או טלוויזיה לא מאושרים
אזרחים אינם רשאים להחזיק מקלטי רדיו או טלוויזיה שאינם מכוונים מראש לערוצים ממשלתיים. כל המכשירים נבדקים על ידי הרשויות כדי לוודא שהם מקבלים רק תחנות תעמולה רשמיות. ניסיון לשמוע תחנות זרות או להתקין מכשיר לא מאושר נחשב לעבירה חמורה, שעונשה עשוי לכלול מאסר ארוך טווח. חוק זה מבטיח שהאזרחים נחשפים אך ורק למידע שהמשטר רוצה שיקבלו.
החוקים המוזרים של צפון קוריאה משקפים את השליטה המוחלטת של המשטר בחיי האזרחים, מהלבוש שלהם ועד למחשבותיהם. בעוד שחלק מהחוקים עשויים להיראות משעשעים ממבט חיצוני, הם מגיעים עם עונשים קשים שמבטיחים ציות מוחלט. המדינה ממשיכה להישאר אחת המסתוריות בעולם, והחוקים הללו הם רק קצה הקרחון של המציאות היומיומית תחת שלטונו של קים ג’ונג-און.
